תעשיות פולימרים אשקלון בע"מ נ' יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית בסך 435,592.70 ₪, אשר הוגשה על ידי התובעת, חברה פרטית, כנגד שלושה נתבעים: סוכנות ביטוח (להלן: "הנתבעת") ושני סוכני ביטוח אשר ניהלו אותה.

סכום התביעה אותו עותרת התובעת לחייב את הנתבעים להשיב לה, הינו סכום אותו שילמה לנתבעת כעמלות הניכיון בסך 346,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כדין עד ליום התשלום בפועל.

א. תמצית טענות התביעה

1.בסמוך לחודש נובמבר 2005 פנה נתבע 2 אל מנהלי התובעת בהצעה, להעמיד להם הלוואה באמצעות חברות הביטוח. נציגי התובעת נפגשו עמו במשרדיה, ונתבע 2 הסביר להם כדלקמן:

א. הנתבעים ימכרו לתובעת פוליסות ביטוח גמל אותן ירכשו עבורה באחת מחברות הביטוח עימהן

הם עובדים.

ב. סכום ההפקדה יימסר בהמחאות דחויות ל- 36 עד 60 תשלומים.

ג. ההמחאות ינוכו תמורת עמלת ניכיון בשיעור שנתי של 4%, התמורה תופקד לפוליסה וכנגד

ההפקדה תקבל התובעת הלוואה מחברת הביטוח בהיקף של 75% מההפקדה.

ד. עמלת ניכיון השיקים תשולם לנתבעת, שכן האחרונה מחויבת ישירות על ידי חברות הביטוח

בהתחשבנות שלה אל מול חברות הביטוח.

הצעת הנתבעים מיום 28/11/05 (נספח א' לכתב התביעה) הועלתה על הכתב, ולאור הסכמת הצדדים פעלה התובעת בהתאם להצעה, ולפיה, ההמחאות המעותדות יירשמו כמזומן, כיוון שהתובעת נדרשה לשלם עבור ניכיון השיקים ורכשה, באמצעות הנתבעים, פוליסת ביטוח מחברות הביטוח מנורה, אריה והפניקס, והתובעת מסרה לנתבעים שיקים דחויים לניכיון להפקדתם כמזומן לפוליסות שרכשה, שילמה לנתבעים עמלת ניכיון וקיבלה הלוואות מחברות הביטוח.

2. התובעת שילמה לנתבעים בין החודשים דצמבר 2005 עד אוגוסט 2006 עבור ניכיון ההמחאות המעותדות 345,356 ₪ כולל מע"מ (להלן: "דמי הניכיון") בתשלומים המפורטים בסעיף 9 לכתב התביעה.

בדיעבד, הסתבר לתובעת, כי הולכה שולל על ידי הנתבעים, כיוון שמעולם לא בוצע ניכיון השיקים שמסרה להם, השיקים לא הופקדו ולא נרשמו כמזומן והנתבעים גבו ממנה עמלת ניכיון במרמה, כאשר כבטוחה לחלק מההלוואות שועבדו פוליסות הביטוח הקיימות.

טוענת התובעת, כי הנתבעים חייבים בהשבת דמי הניכיון שגבו ממנה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בשל העילה החוזית, לפיה התחייבו לניכיון השיקים והפקדת התמורה במזומן לפוליסות. פעולה שהייתה מחייבת את התובעת בעמלת ניכיון ומזכה את הפוליסה על כל המשתמע מכך. בנוסף, טוענת התובעת, כי הנתבעים הציגו בפניה מצג שווא וגבו את עמלת הניכיון במרמה, למרות שידעו כי לא מבוצע ולא יבוצע ניכיון של ההמחאות המעותדות.

לטענת התובעת, הנתבעים הציגו בפניה מצג שווא וגבו את עמלת הניכיון במרמה, תוך שהנתבעים זכו לשיתוף פעולה מבכירים בחברת הביטוח מנורה ובשל כך מונה רו"ח בר לב כבודק מטעמה.

ב. תמצית טענות ההגנה

1.לטענת הנתבעים, טענות התובעת הינן בבחינת טעות בכדאיות העסקה, שאינה עילה לביטול חוזה ו/או לתביעה, כאשר בפועל, התובעת ו/או מי מטעמה קיבלו 10 הלוואות שונות מחברות ביטוח שונות. לגבי כל הלוואה חתמה התובעת על הסכם מול חברת הביטוח ופתחה פוליסות חסכון. התובעת או מי מטעמה משכו שיקים לפקודת חברות הביטוח כדי שיופקדו בפוליסת החיסכון והחזר ההלוואה. בכל אחת מההלוואות שילמה התובעת לנתבעת שכר טרחה בגין פעילותה האינטנסיבית מול חברות הביטוח, כדי שיתנו לה את ההלוואות בתנאים המקובלים עליה.

משכך, כך הנתבעים, כל טענות התובעת ככל שקיימות יש להפנותן כלפי חברות הביטוח עמן התקשרה בהסכמי ההלוואה.